איך מתמודדים עם כל-כך הרבה שינויים?
אני לא נרתעת במיוחד משינויים. למעשה, עשיתי כאלה לא מעט בחיי. אבל בחודשים האחרונים הרגשתי… שאני מותחת עוד ועוד את כושר ההסתגלות שלי.
עוצמת השינויים והקצב שלהם היו מסחררים.
נראה שזוהי החוויה שחווים אנשים רבים בתקופה האחרונה.
בתחילה נדרשנו להסתגל למציאות של הגבלות ואיסורים מרחיקי לכת בכל קנה מידה. והנה, כשנדמה היה שהתרגלנו סוף סוף, כללי המשחק השתנו שוב, ותוך ימים ספורים, רוב המגבלות הוסרו.
מבלי לעסוק בכלל בשאלת המדיניות, כדאי לעצור לרגע ולהתבונן בנו עצמנו. איך אנחנו מתמודדים עם כל השינויים האלה? איך הם משפיעים עלינו, לא רק מבחינה מעשית, אלא מבחינה נפשית ורגשית ומנטלית?
אחרי הכל, לא מדובר פה רק בשינוי של התנהגות ; לצאת מהבית , לעבוד, לפגוש אנשים, לטייל, לנסוע לאן שרוצים, להחליף את הטרנינג בבגדים ייצוגיים.
מדובר בשינוי של תפיסה; עד לפני רגע הוירוס היה אויב מר ומסוכן, שהרחיק אותנו אפילו מהקרובים לנו ביותר; מהורינו ומילדינו הבוגרים. וברגע שלאחריו, כבר לא?
מדובר בשינוי של הוויה: במשך חודשיים התכנסנו פנימה, צמצמנו את עצמנו מבחינת צרכים ורצונות, גילינו שאפשר לצרוך פחות, בזבזנו פחות משאבים, למדנו להסתפק בחברת בני המשפחה, למצוא עניין ותעסוקה בתוך גבולות הבית. האטנו את קצב החיים.
עכשיו, בבת אחת, אפשר להתרחב, לצאת, לצרוך, להיפגש, להאיץ מחדש.
ככלל, שינויים יוצרים אי וודאות. אי הוודאות יוצרת תחושת חוסר בטחון, חוסר שליטה ופחד. ככל שהשינוי גדול ומהיר יותר, כך התחושות הללו מתעצמות.
האני שלנו "שואף" לשגרה, ליציבות ולוודאות. השינוי מטלטל אותנו וזה מה שקורה לנו בחודשים האחרונים. בין אם אנחנו מודעים לכך יותר או פחות.
אז איך נוכל להקל את על עצמנו את ההתמודדות עם השינויים?
ראשית, כמו תמיד, תשומת לב; לשים לב לתחושות, למחשבות ולרגשות שלנו הקשורים בשינוי.
בגוף יכולים להופיע מתח, אי שקט, כיווץ וכאב, קשיי שינה, תיאבון עודף או חסר.
ברמה הרגשית, אנחנו עשויים לפגוש רגשות פחד, דאגה, חוסר בטחון, חוסר אמון, כעס, ייאוש, געגוע לבני משפחה ולחברים.
המחשבות עוסקות בדרך כלל במחלה, בסיכונים, בפרנסה, בעתיד הפרטי והקולקטיבי.
נזהה את כל מה שמופיע וניתן לו מקום ומרחב בגוף-נפש שלנו.
שנית, חשובה חמלה עצמית; נומר לעצמנו שזה אכן קשה להסתגל לשינויים כה רבים בזמן קצר. זה קשה לכולם. נזכיר זאת לעצמנו שוב ושוב, בכל פעם שאנחנו חווים קושי.
ואחרון: הקשבה לעצמנו, לקצב האישי שלנו.
לבדוק איך מתאים לנו לנהוג במציאות החדשה, מה מתאים לנו לעשות ומה לא.
התקדמות איטית ומדודה יכולה לסייע להחזיר לעצמנו את תחושת השליטה והבטחון שנעלמו או נחלשו בעקבות השינויים.
אני אישית, לוקחת את הזמן עכשיו. נותנת לעצמי זמן להסתגל. ההאטה היתה משמעותית עבורי ואני לא ממהרת לחזור למירוץ.
וכדי לסייע לכם בהתמודדות עם השינויים ועם חוסר הוודאות הקלטתי מדיטציה
לימים האלה: למעבר למדיטציה
