הטבע שסביבנו פועל במקצב של פעימה: התכווצות ואחריה הרפייה והתרחבות.
זהו המקצב של הגאות והשפל, היום והלילה ועונות השנה...
גופנו, שהוא חלק מהטבע, פועל גם הוא במקצב הזה. כך למשל הלב שלנו. פעולת ההתכווצות וההתרחבות שלו (המכונה פעימה) היא שמאפשרת את זרימת הדם בגוף. תנועה של התכווצות והרפייה מתקיימת גם בריאות והיא שמאפשרת את הנשימה. בכלי הדם, במעיים וברחם מתקיימת פעולה דומה והיא מאפשרת את זרימת הדם, את פעולת העיכול ואת ההריון והלידה, בהתאמה.
פעולת ההתכווצות וההרפייה-התרחבות חיונית לתפקוד הפיזי של גופנו. בלעדיה- אין חיים.
כמו בגוף, גם בנפש ישנה תנועה קבועה של התכווצות והתרחבות.
תוכלו לשים לב לכך, למשל, אחרי אירוע משמעותי; אירוע משמח ומרומם יוצר תחושה של התרחבות והתרוממות רוח וזמן מה לאחריו נחווה, לעתים קרובות, "נפילה", ירידה במצב הרוח וברמת האנרגיה שלנו. זוהי ההתכווצות.
וכמובן, להיפך, אחרי תקופה של התכנסות פנימה, של עצב, קושי או אתגר, אנחנו חווים לעתים פרץ של אנרגיה, יצירתיות ורצון לעשות ולהשפיע.
אמנם בנפש, אין לפעימה מקצב קבוע כמו לזו של הגוף. אך כמו בטבע ובגוף, התנועה הזו בנפש חיונית לנו. היא חשובה לבריאותנו הנפשית.
חגי תשרי משקפים את הפעימה בחיי הנפש שלנו ואף עוזרים לחולל אותה;
יום הכיפורים הוא יום של התכנסות פנימה. יום של חשבון נפש אישי ופרטי. האגו מצטמצם מתוך ההכרה במגבלותינו, בחולשותינו, באנושיותנו ובכך שהשליטה שלנו בחיינו ובעולם שסביבנו הינה מוגבלת.
הצום תומך בתהליך הצמצום ומשקף אותו באופן פיזי, על ידי הימנעות ממאכל, ממשקה ומרחצה.
התנועה כולה היא תנועה של התכווצות. כל מי שמציין את היום הזה, בדרך כלשהי, יכול לחוש בה.
לעומתו, חג הסוכות, הבא מיד לאחריו, הוא חג של התרחבות בכל המובנים.
בשונה מחגים אחרים, החג מתקיים כולו מחוץ לבית: בסוכה.
הוא מזמין אותנו לצאת מגבולות עצמנו ומגבולות ביתנו. הוא מבקש אותנו להתרחב מן המוכר והידוע אל עבר אפשרויות חדשות, הן במובן הפיזי, והן במובן הנפשי;
הסוכה -קירותיה דקים ושקופים ודלתה פתוחה לכל אורח ומבקר. הפתיחות הפיזית מאפשרת לנו לפתוח את עצמנו ואת לבנו לאחר.
הסוכה עשויה מחומרים קלים ומתכלים וע''י כך היא מזמינה אותנו לחוות פשטות וקרבה אל הטבע, שאינם מתאפשרים בישיבה בבית.
כשאנחנו יושבים בסוכה ומסתכלים על ביתנו מבחוץ, מתאפשרת לנו הסתכלות רעננה וחדשה על הבית ועל מסגרות חיינו בכלל.
יום הכיפורים וחג הסוכות נותנים איפוא, ביטוי לפעימה הטבעית בנפש שלנו;
אחרי הסליחות, התפילות וחשבון הנפש של יום הכיפורים, שבהם עומדים על הפרק חיים וגורל, חג הסוכות מביא איתו הקלה, הרפייה,שחרור ושמחה.
אחרי ההתכווצות וההתכנסות אל תוך עצמנו, באה התרחבות והיפתחות אל העולם.
לעתים אנחנו חווים קושי במעבר בין המצבים. חלקנו חוששים ממצב של התכווצות ומנסים להימנע ממנו ככל האפשר (הוא אכן עשוי להחוות כפחות נעים). אחרים "נלכדים" בתוכו ומתקשים לצאת.
הכוונת תשומת הלב לתנועה הטבעית של התכווצות והתרחבות ולרגשות המתעוררים אצלנו בכל אחד מהמצבים האלה, יכולה לסייע לנו בתקופה זו של השנה, ובחיים בכלל.
חשוב להבין שההתכווצות וההתרחבות בנפש (כמו בגוף) תלויות זו בזו. התרחשות האחת היא תנאי להתרחשותה של השנייה.
חשוב שנאפשר לתנועת הפעימה הזו לקרות, מכיון שזוהי תנועה של חיים, המאפשרת לנו לצמוח, להתפתח ולנוע קדימה.
מי יתן ונאפשר לעצמנו את הפעימה הטבעית של הנפש ונהיה
קשובים לה.
מי יתן ונתחיל את השנה בתנועה קדימה.
