לאן נעלמה האמפתיה ביחסי יעקב ורחל?
מערכת היחסים בין יעקב לרחל מתחילה כהבטחה גדולה. אשה צעירה יפת תואר,בת למשפחה עשירה ומכובדת, פוגשת על יד הבאר את קרוב משפחתה יעקב, גם הוא ממשפחה מכובדת ממבט
ראשון נרקמת בין השניים אהבה. רחל הופכת למושא אהבתו של יעקב, אשר מוכן לעבוד שבע שנים על מנת לזכות בה. כה גדולה אהבתו של יעקב עד שתקופת שבע השנים נדמית בעיניו "כימים
.אחדים". בתום שבע השנים, כשלבן משיא לו בעורמה את לאה, מוכן יעקב לעבוד שבע שנים נוספות על מנת שיוכל להינשא לרחל. רק לאחר 14 שנים זוכים השניים להנשא זה לזו.
לכאורה, סיפור אהבה מרטיט ומסעיר כמו באגדות. אלא שבניגוד למקובל באגדות, יעקב ורחל לא חיו באושר. הנישואין שהחלו לאחר תקופת עבודה מאומצת וכמיהה ממושכת לא היו מאושרים,
כפי שניתן היה לצפות.
קשיי הנישואין היו נעוצים במציאות האובייקטיבית שנכפתה על בני הזוג: היותה של רחל אשה שנייה, אשר נאלצת לחלוק את אהוב ליבה עם אחותה הבכורה, כמו גם העובדה שלאה זוכה להינשא לו שבע שנים לפניה. בנוסף, עד מהרה, מתברר כי רחל עקרה, ובעוד אחותה יולדת ליעקב ארבעה ילדים, רחל אינה זוכה לפירות נישואיה.
למערכת היחסים המשולשת והמורכבת ממילא שבין יעקב -לאה -ורחל נוספת עתה קנאתה של רחל בפוריותה ובאימהותה של לאה. רק אחרי שהשפחות בלהה וזלפה יולדות ליעקב שני בנים כל אחת ואחרי שלאה מוסיפה ויולדת לו שני בנים ובת, רק אז זוכה רחל סוף סוף להרות וללדת.
אך הנישואין בין יעקב ורחל לא סבלו רק מקשיים אובייקטיביים. תקופת עקרותה הממושכת נוטעת ברחל רגשות תיסכול, חוסר אונים וייאוש. רגשות אלו משפיעים,מטבע הדברים, על מערכת היחסים בין בני הזוג ומעכירים אותה, כפי שהדבר בא לידיביטוי בשיחה הקשה המתנהלת ביניהם בפרשה שלנו.
בייאושה פונה רחל ליעקב :"הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי"
במשפט קצר זה מובעים רגשות קשים לא רק כלפי המצב האובייקטיבי, אלא גם כלפי יעקב. התלונה מופנית אליו כמי שיש בידיו לסייע לה להרות, בתפילה לאלוהים או בכל דרך אחרת וכמי שלא עושה מספיק עבורה. כעס ומרירות כלפיו נשמעים בדבריה ומשתמע מהם שאהבתו של יעקב אינה מספיקה לה עוד ואינה מחייה אותה.
ומהי תשובתו של יעקב?
"ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלהים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן"
יעקב כועס על ההאשמה המופנית אליו ע"י רחל ועל האיום המובלע בדבר רצונה למות ולכן מזכיר לה שעקרותה היא באחריות אלהים, בעוד שלו עצמו אין כל חלק בכך. יעקב חש מותקף ובעקבות זאת, הוא נוקט תגובה של כעס והתגוננות.
אך יעקב אינו מסתפק בכך; באומרו .."אשר מנע ממך פרי בטן" מזכיר יעקב לרחל שהבעיה נעוצה בה ולא בו, מאחר שלו עצמו יש ילדים מלאה.
בדבריו אלו הוא מתנכר לקושי של רחל והופך אותו מבעיה של שני בני הזוג לבעיה אישית שלה.
סביר להניח שאין זו הפעם הראשונה שהשניים מדברים על קשייה של רחל להרות, אך שיחה זו מתנהלת בעת שרחל חשה מצוקה נפשית של ממש ואילו יעקב מצידו ,לא רק שאינו מעודד את רוחה או מנסה לנחם אותה, אלא שהוא זורה מלח על פצעיה.
יעקב מגלה חוסר סבלנות וחוסר אמפטיה כלפי מצוקתה של רחל ומכזיב את הציפייה ממנו כבן זוג וכאדם.
פרשנים שונים ניסו לתרץ את התנהגותו של יעקב בהסברים שונים, אך חז"ל לא חסו על יעקב וכך נאמר בבראשית רבה (ע"א ז):
" אמר לו הקב"ה כך עונין למעיקות? חייך שבניך עתידים לעמוד לפני בנה"..
כלומר: למרות שדבריה של רחל קשים ומתריסים, ברור לכל שהם נאמרים מתוך כאב ומועקה.
ואילו תשובתו של יעקב אינה ראויה בנסיבות האלה והוא עתיד להיענש עליה.
מעניין להשוות את תשובתו של יעקב לרחל לתשובה של אלקנה לאשתו חנה, שגם היא סבלה סבל רב בעקבות עקרותה:
וַיֹּאמֶרלָהּ אֶלְקָנָה... לָמֶה תִבְכִּי וְלָמֶה לֹא תֹאכְלִי וְלָמֶה יֵרַע לְבָבֵךְ הֲלוֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָּנִים" (שמואל א, א ח').
הבעת דאגה ודברי ניחומים מעין אלה נעדרים לחלוטין בדברי יעקב לרחל.
וכך, למרות האהבה הגדולה ששרתה ביניהם, דווקא בעת קושי ומצוקה, לא יכולים היו השניים למצוא תמיכה ונחמה זה בזו. נראה שקשיי החיים שחקו את ההבנה, ההכלה והאמפתיה שכל כך נדרשים בחיי הנישואין וכך נותר כל אחד מהם בודד בכאבו.
