על מה צחק רבי עקיבא?

על מה צחק רבי עקיבא?

אחד הסיפורים המוכרים בהגדה של פסח הוא המעשה על גדולי הדור שהיו מסובין בבני ברק כדי לספר ביציאת מצרים כל הלילה ולמעשה חגגו את חג הפסח כפי שהוא נחגג מאז חורבן בית שני ועד היום.

בני ברק היתה מקום מושבו של רבי עקיבא, אשר היה תלמידם של כל החכמים הללו.

מדוע בחרו כל גדולי הדור להתכנס דווקא אצל תלמידם?

נראה שהיה זה משום גדולתו ושיעור קומתו של ר' עקיבא, הנזכר בתלמוד כאדם שהיה ראוי לקבל את התורה, ממש כמו משה רבנו.

דמותו הייחודית של ר' עקיבא משתקפת בסיפור חייו, בגישתו הפרשנית, ובתפיסת העולם הדתית והרוחנית שלו.

ישנו סיפור בתלמוד, במסכת מכות, המדגיש את תפיסתו הייחודית של ר' עקיבא והוא נראה לי רלוונטי ביותר לימים האלה;

פעם לאחר החורבן עלתה אותה קבוצת חכמי הדור לירושלים. כשהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מחורבות קודש הקדשים. התחילו החכמים לבכות ורבי עקיבא -צוחק.

אמרו לו:" מפני מה אתה מצחק?"

אמר להם: "מפני מה אתם בוכים?"

אמרו לו: מקום שכתוב בו : והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו בו, ולא נבכה?"

אמר להן: "לכן אני מצחק, שכתוב: "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו" (ישעיהו ח, ב)

וכי מה עניין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני? אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה.

באוריה נאמר: "לכן בגללכם ציון תחרש וירושלים עיין תהיה והר הבית לבמות יער" (מיכה ג').

בזכריה נאמר: "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים" (איכה ד')

והוסיף: "עד שלא התקיימה נבואתו של אוריה, הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה. עכשיו שהתקיימה נבואתו של אוריה, בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת".

השיבו החכמים: "עקיבא ניחמתנו. עקיבא ניחמתנו"


במקום שחכמי הדור רואים אבל וחורבן, רואה רבי עקיבא נחמה ותקומה. במקום שחכמים בוכים, רבי עקיבא צוחק.

ר' עקיבא מציג אם כן תפיסת עולם שונה, המבוססת על פרספקטיבה רחבה. זו תפיסה הרואה את ההתרחשויות ההיסטוריות כחלק מתהליך ארוך טווח, שיש להסתכל על כולו ולא להסתפק בנקודת זמן מסוימת בהווה. עפ"י תפיסתו זו, בתוך החורבן והקושי נעוצים שורשי הגאולה והנחמה ומתוך השבר צומחת האפשרות לתיקון.

עד כדי כך מרחיק ר' עקיבא ראות, שבעצם ימי החורבן שניבא אוריה, הוא יכול לראות את  נבואת הגאולה של זכריה מתקיימת, אף שבפועל התקיימה רק מאות שנים אחר כך.

ואמר על כך הרב קוק "..לנפשו הענקית, העתיד הרחוק ניצב כהווה".

בימים אלה, כשאנו שקועים בהווה של אי ודאות ופחד, בגעגועים של אדם לאהוביו, לקרוביו ולחבריו ומזדהים עם כאבם של אנשים רבים בעולם, כדאי שנאמץ לנו לפחות משהו מתפיסתו של ר' עקיבא; נצייר לעצמנו כבר עתה את הימים שאחרי המשבר. נראה לנגד עינינו את התיקון שיבוא בעקבותיו בכל מערכות היחסים שלנו: עם עצמנו, עם הזולת, עם בעלי החיים, הטבע והאדמה.

אנחנו יכולים לדמיין את נבואתו של זכריה מתקיימת שוב בימינו

"עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים"

מי יתן.

איך מתמודדים עם בקורת עצמית
הבגד עושה את האדם?
לאן נעלמה האמפתיה ביחסי יעקב ורחל
על סף החדש
גם ילדים זקוקים לטיפול רגשי
לפחד מהפחד- טיפול בהפרעות חרדה ובהפרעת שינה (סיפור מקרה)
לא בלי בתי- התמקדות עם בת בוגרת
מי מפחד לטוס? התמודדות עם פחד טיסה
כשלונו של שלטון יחיד - קריאה בפרשת "בא"
על מה צחק רבי עקיבא?
חטאם של נדב ואביהוא - פרשת שמיני
חירות היום, יותר מתמיד
מה נאחל לעצמנו לקראת השנה החדשה
קשר, תקשורת ובלוק צהוב
על תהליך הפרידה של משה
נפלאות הנשימה
מחשבות על שיבוש מערכות יחסים ועל האפשרות לתיקונן
כוחה של הכרת תודה
"היתה רוח אחרת עמו" – דמותו של כלב בן יפונה בפרשת המרגלים
להתכוון לשנה חדשה
איך מתמודדים עם כל-כך הרבה שינויים?
אתגר ושמו איזון
הפעימה שבין יום הכיפורים לסוכות
אתגרי החופש הגדול
על חשיבות ההחזקה בימי קורונה
מה שמבשיל עכשיו